הבלוג של מתי וכסלר

יגיעה לריק
זו ההרגשה הלאומית עכשיו בעקבות הבחירות החוזרות
ואני רוצה יחד איתך עכשיו ללמוד מזה משהו
אחרת זה ממש בלתי נסבל

יגיעה לריק זו אחת החוויות הכי מתסכלות בחיים
זה כל כך כואב
לבזבז את הזמן האנרגיה הכסף
על משהו שלא יוצא ממנו כלום

למה זה כל כך כואב?י
הסיבה היא שאנחנו כבני אדם בנויים לתכלית
אם אין תכלית אנחנו לא זזים
כל פעולה ותנועה של שריר מכוונת להשיג תוצאה
זה ממש נעוץ במבנה המוח שלנו
ועוד יותר מכך בנשמה שלנו
הרצון במשמעות ובתכלית לדברים נוגע בשורש הקיום שלנו

הדבר הכי נורא שאפשר להגיד לאדם הוא
החיים...

השריפות שהשתוללו
מעלות את המחשבה האם אפשר היה למנוע אותן
עם יותר זהירות
ואיך שומרים על זהירות בלי לפתח תרבות היסטרית
שרק נמנעת ומתגוננת ליתר ביטחון עוד ועוד עד לשיתוק

אני באופן אישי נזהר גם מזהירות יתרה

לגבי הילדים שלי יש לי מדיניות ברורה
לא להסתכל מה הם עושים בגן השעשועים
מעדיף שאם הם יפלו הם יקראו לי
מאשר להיות האבא הההיסטרי שצועק אחריהם 'תזהרו' 'רוצו לאט' וכדומה
אני בטוח שאלפי קריאות הזהירות לא רק שומרות על הילדים
גם מעכבות אותם מלנסות ולהעיז
וחוסר ביטחון בגן השעשועים גם הוא מוביל לנפילות

אבל...

פורסם במגזין פנימה אייר תשע"ט 

פתיחת שבוע מְכֻוֶּנֶת כוללת פרגון עצמי על השבוע החולף ומסתבר שזה בכלל לא קל כמו שזה נראה.י 

כולם יודעים שצריך לדון לכף זכות להיות חיוביים ולהודות על מה שיש, אבל חוזרים שוב ושוב לבקר, לראות את מה שחסר ולהתלונן. למה זה כל כך קשה? והאם יש דרך להפוך את הראיה החיובית להרגל קל ופשוט כמו צחצוח שיניים שאנחנו לא יכולים בלעדיו.י

שמח לעדכן שהתשובה היא לא! אין דרך להתרגל לעין טובה, זה משהו שצריך להתחיל בו מחדש בכל שבוע. ולהתמודד כל שבוע מחדש עם המחשבות שאומרות: מה...

הקלטת השיעור של מתי וכסלר בפאנל מומחים

השבוע נזכרתי בסרט קונג פו פנדה כדי להסביר לתלמידים, למה ככל שאנחנו עושים פחות אנחנו משיגים יותר. בכל סרט אומנויות לחימה יש את הרגע שהגיבור מצליח להוציא מעצמו פעולה מְכֻוֶּנֶת איזושהי בעיטה, אגרוף, הנפה, חבטה, קפיצה וכו'... שיש בה עוצמות מופלאות שמתעלה על כל מיומנות של יריב אחר ויש לה אפקט מהמם ששובר את כל החוקים. מסתבר שגם פנדה שמנמן יכול לפעמים להוציא מעצמו עוצמות של גיבורי על. הרגע הזה קשור בעבודה פנימית ולמרות שסרטי הלחימה מגזימים משהו העיקרון נכון.פעולה...

חולמים להיות סופרמן? שחררו...

ביטחון עצמי אמיתי הוא לא עניין של מאמץ

הוא של הכרה בכוחות שכבר יש בנו

ושחרור של הביקורת העצמית

בפשטות ובשמחה, לא במאבק

זה מה שאנחנו מלמדים בתוכנית ביטחון עצמי ללא מאמץ

קורס לאימון עצמי בשיטת כוונה

אני פותח בשבוע הבא את מחזור החורף של הקורס

ביטחון עצמי ללא מאמץ

קורס לאימון עצמי בשיטת כוונה

מזמין אותך להצטרף אלי בלחיצה כאן

אחד הדברים הכי מתסכלים זה לנסות לעזור למישהו שמרגיש קורבן

קרה לי לא פעם עם הילדים שלי
אני מנסה לעודד ילד שמרגיש 'מסכן' בגלל המורים
זה בקלות הופך לויכוח
שבו הוא מסביר לך שלא הבנת עד כמה הוא מסכן והכל בגלל המורה

להרגיש קורבן של אנשים אחרים ונסיבות
זה ההפך מלקחת אחריות
אם ההורים שלך אשמים במי שאתה כרגע
או הבוס שלך אשם בכך שלא התקדמת
הבעיה אצל מישהו אחר
וממילא אין לך אפשרות לשנות

לפני שנה הגיעה אלי מישהי להתייעצות
קורבן מכל הבחינות
עם הוכחות מוצקות שכולם אשמים
כולל אלהים בכבודו ובעצמו
אחרת איך אפשר להבין למה...

האם היה לך רגע אמת בראש השנה?

לפני שנראה מה עושים איתו

ואיך לוקחים אותו נכון לחיים

כדאי להזכר לרגע איפה זה קרה

איפה יצאת מעצמך והיית במקום אחר

המקום הפשוט שבתוכך שיודע את האמת

יכול להיות כשהסבתא והנכדים נפגשים להגיד שנה טובה

והיא מברכת בשנה טובה עם כל הנשמה, והפרספקטיבה של הגיל

ועם העיניים הנוצצות

יכול להיות שברגע שנפתח הלב בתפילה

או התקיעה הראשונה שמפלחת את האוויר הטעון בבית הכנסת

מקווה בשבילך שהיה לפחות רגע אחד שכזה

שהיית במקום שכרגע כבר נראה רחוק

וקשה לדבר עליו

שנה יקרה

אני נפרד ממך לנצח

אחרי תקופה אינטנסיבית שעברנו  

24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע

בלי הפסקה

הייתי ממש חלק ממך, ואת היית כל החיים שלי

לא קל לי להפרד

אבל אני יודע שאין ברירה

הלב שלי שבור

כל כך הרבה תקוות וחלומות שרציתי לבנות איתך

וכבר לא נספיק לעשות ביחד

אני מצטער על כל רגע שבזבזתי 

על החלטות שדחיתי

על התחלות שמסמסתי

אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור...

אבל

אני לא אשכח גם את הרגעים הגדולים שלנו יחד

רגעי אושר קטנים של עשיה

רגע שהסתכלנו זה...

לפני הסיפור

מעדכן שתלמידי קורס מכוונים יוצאים לסטאז' אחרי הכשרה מפרכת

וזו הזדמנות לכל מי שרוצה לזוז

ולקבל ליווי מעולה במחיר סמלי

[זה הצליח כבר ל1,700 איש לפניכם]

תפסו מקום ראשונים כדי להבטיח את מקומכם

ועכשיו לסיפור של מיאל

אם הייתם מכירים אותו לפני כמה שנים כמוני

הייתם מתקשים להאמין

כשפגשתי אותו ב2013 הוא היה בחור בן 29

שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו

קצת מורה, קצת מאבטח, קצת מדריך טיולים...

וזה לא מפתיע

בגלל שהוא היה עסוק הרבה במה יגידו

החברים, המשפחה, השכנים, קולגות...