ההרשמה לקורסי מכוונים בירושלים ותל אביב בעיצומה 02-6222892

לעבוד יותר לאט כדי להספיק יותר מהר

Uncategorized Jan 22, 2017

 

 

 

יום חמישי בשעה שש בערב ירדתי מהמשרד שלי הביתה, כשהראש שלי עסוק בכל המשימות שרציתי לסיים השבוע, מתוסכל שוב שהשבוע האמיתי הרבה יותר קצר מהשבוע שדמיינתי ביום ראשון. ואנחנו צריכים להחליט לאן עובד הבן שלנו לחטיבה, להתייחס לקטנצ'יק שחולה ולהכין שבת.

אולי מולטי טסקינג יפתור את הבעיה? שינסנו מותניים ואמרנו לעצמנו שאת רוב משימות השבת נסיים הערב כדי שמחר יהיה לנו זמן לכל השאר…

מולטי טסקינג, לעשות כמה דברים במקביל, נחשב כמעלה נשית נפוצה, ורבים נופלים בפח הזה, לנסות להשתמש  באותו הזמן פעמיים או שלוש לכמה משימות במקביל.

זה עובד בצורה סבירה כשמדובר על עבודות בית פיזיות, אפשר להעמיד סיר על האש, כשהוא מתחמם להפעיל מכונת כביסה, ולהתחיל חיתוך ירקות לסלט, ועל הדרך כשעוברים בבית גם להחזיר דברים למקום. אחרי שלוש שעות בסגנון הזה אנחנו מותשים אבל הבית במצב מצוין.

הפיתוי להספיק הרבה גדול, והרגעים שבהם אנחנו מתחילים לתקתק דברים בבית הם כיפיים. לפחות בהתחלה יש שם אנדרנלין, תחושה שאנחנו מתנערים מהכבדות שלנו, ומנצחים את העצלות. אבל כמו כל היי הוא יכול לאבד גובה ולהסתיים לא טוב.

אנחנו טועים לחשוב שמה שחסר לנו זה זמן, וקצת זריזות, נדמה לנו שאנשים שמספיקים הרבה הם זריזים ומעשיים. אבל האמת היא שמה שחסר לנו זה ישוב הדעת וקצת מתינות. אנשים שמספיקים הרבה הם אנשים ממוקדים שיודעים להיות נוכחים בכל משימה ולהפיק מהזמן הקיים הרבה יותר. זו תנועה של שקט שבה הזמן נעשה יותר ארוך, הפוך מהריצה שיוצרת את החוויה שהזמן בורח.

ככל שאנחנו רודפים אחרי הזמן הוא נעשה מהיר ועצבני ובורח לנו מהידיים, וככל שאנחנו יותר שקטים ונינוחים חמש דקות יכולות להיות ארוכות מאד.

ספר מעורר השראה בדיוק על הנקודה הזו הוא הספר מומו של מיכאל אנדה שנקרא גם הסיפור המוזר על גונבי הזמן ועל הילדה שהחזירה לאנשים את הזמן הגנוב, מומלץ גם להורים

באחד מרגעי השיא של הספר מומו הילדה מבקשת מהצבה שלוקחת אותה למהר

"אני מבקשת ממך אמרה לקסיופאה. האם לא נוכל ללכת קצת יותר מהר? ככל שנאט כן יהיה מהר יותר, היתה תשובת הצבה. היא הוסיפה לזחול הלאה אפילו עוד יותר לאט…"

חמש דקות שאני לגמרי עם אחד הילדים יכולות להכיל עולם ומלואו, וליצור הרבה התרחשות בהמשך.

אם אני נמצא עם הילדים ומנסה באותו הזמן גם להכין ארוחת ערב וגם לדבר איתם על מה שהיה בבית הספר, לוודא שהם עסוקים במשהו מועיל, ולסגור עם אשתי מה אנחנו עושים הערב, זה לא מולטי טסקינג, זה פשוט בלגן.

הסוד של הספקים גבוהים הוא 'הפרדת נושאים' לא לערבב דברים שלא קשורים אחד בשני, וכאשר אני נמצא בתוך עניין מסויים להיות בו לגמרי.

הדרך הנכונה להתחיל להפריד את הנושאים בחייכם, הוא לערוך רשימה של הכובעים שלכם ולא לנסות לחבוש יותר מכובע אחד בו זמנית.

הכובעים שלי בבית הם: אבא לחבורת ילדי [1], אבל גם אבא לכל אחד מהם בנפרד[2]. בן זוג לאשתי[3], מפרנס[4], אחראי על הקניות של האוכל [5] שיפוצניק ותיקונצ'יק [6] אחראי מחשבים, סלולר, וטכנולוגיה [7] מש"ק ארוחת ערב מקלחות והסעות [8] ועוד…

אחרי שערכתם את רשימת הכובעים תבחרו את הזמנים שבהם תהיו בכל כובע, ותתנסו בחוויה.

לפעמים יש דברים שונים שכן הולכים ביחד, אם אני הולך לקניות עם הילדים ואני זוכר שאני בתפקיד כפול, זה יהיה על חשבון הזריזות בקניות ונהנה ביחד… אבל אם אני סתם מערבב בלי תשומת לב בין התפקידים אני אהיה אבא לא נעים בקניות.

כשמתחילים לסדר את הלו"ז לפי תפקידים, אנחנו מספיקים יותר, ולא פחות חשוב אנחנו נהנים יותר, כי קל לנו לעמוד במשימה בהצלחה.

עוד דבר שקורה כשמתחילים לחשוב על הכובעים זה שאנחנו שוקלים מחדש האם זה תפקידנו, והאם חלוקת הזמן בין התפקידים משרתת אותנו או שפשוט התרגלנו לכובע שלא הולם אותנו.

הכובע הראשון שלובשות אמהות רבות הוא 'עוזרת הבית' זו בעצם מכונה או פועלת שאמורה לעשות משימות פיזיות, ובעצם זה לא חייב להיות תפקיד של אמא.

אני ויתרתי לאחרונה על שני תפקידים במשפחה המורחבת, הצלם, וההוא שיעזור לך עם המחשב, תודה רבה שאתם סומכים עלי משפחה יקרה אבל אני כבר לא בתפקיד.

 

 

Close

50% Complete