כך תזהו את עבודת חייכם

אז איך בוחרים מקצוע שבאמת מתאים לנו? עיסוק שיהיה 'עבודת חיי' לא רק פרנסה ולא רק ביטוי הכישורים שלי אלא משהו שאני ארגיש בו שאני ממלא את התפקיד שלי בעולם.

את התשובה לשאלה הזו קל לגלות הרבה יותר משחושבים, ואני רוצה לשתף אתכם בדרך שבה אני עוזר לאנשים להחליט מהי עבודת חייהם.

אני זוכר במיוחד את הלקוח הראשון שאיתו גיליתי את הנוסחא, ישבנו לפגישה בבית קפה בגוש עציון, הוא לא היה מרוצה מהעבודה שלו ורצה לנסות למצוא כיוון חדש. שאלתי אותו על רגעי שיא בחיים שלו שבהם הוא חווה סיפוק ממה שעשה באותו יום. הוא מצא שלוש דוגמאות לרגעי שיא בעבודה, ימים שאילו היה אפשרי היה שמח שכל יום יהיה כמותם.

אחר כך נכנסנו לכל רגע שכזה ובדקנו אילו יכולות הוא הביא לידי ביטוי. שנית בדקנו  באיזה מרחב פעולה, למשל כמות האנשים שהוא עובד איתם ובאיזה סביבה פיזית, מה היו היחסים שלו איתם, ולבסוף מה היתה התפוקה של אותו רגע, מה האנשים האחרים קיבלו ממנו.

המכנה המשותף שמצאנו בין שלושת החוויות היה בקיצור כך: הוא יושב בינו לבין עצמו ומוצא פיתרון לשאלה סבוכה שדורשת יצירתיות ואנליזה של נתונים רבים. הוא מציע פיתרון פשוט וכולל שגם אנשים שלא מבינים את כל הנתונים יכולים ליישם, ועוזר להם להטמיע אותו במערכות שלהם וכך משפיע על אנשים רבים.

אני זוכר איך הוא הביט בתדהמה בדף ואמר לי שכל הדברים הללו התקיימו אחת לאחת בעבודה שהוא הגיש בלימודי המקצוע שלו, הוא היה צריך להגיש תוכנית התייעלות למרכול, ונהנה מאד מאד מהעבודה.

הדבר הראשון שלמדתי ממנו שככל הנראה כולנו כבר עשינו מתי שהוא את עבודת חיינו, אבל לא שמנו לב כי זה לא היה 'בעבודה', ולא קיבלנו על כך כסף.

עם הלקוחות הבאים הייתי כבר יותר מתוחכם וביקשתי מהם סיפורים על רגעי שיא במשהו שהוא כמו עבודה והיה לא בתשלום, רצוי מתקופת התיכון.

כדי שתוכלו גם אתם ליישם את התרגיל על עצמכם כדאי להבין קצת יותר טוב מה זה בעצם עבודה, ואיך מגדירים משהו כעבודה אם לא משלמים לך עליו.

ההגדרה הבסיסית של עבודה היא תרומה לחברה, לייצר משהו בעל ערך עבור אחרים. לא רק מפני שאנחנו צריכים פרנסה, אלא ממפני שאדם אינו יכול לחיות לבדו התרומה לחברה היא לא רק ערך, אלא גם הבסיס של תפקוד החברה האנושית.

היכולת שלנו לפתח כישורים אישיים, להתמחות ולשאוף להגשמה עצמית מקורה בשיתוף הפעולה הקבוצתי שלנו כבני אדם. אני טוב בגידול עגבניות ואתה טוב בללמד, אז אני אשלח לך עגבניות ואתה תלמד את הבן שלי לקרוא, כך שנינו נעשה את מה שאנחנו טובים בו, ואוהבים לעשות.

הרצון שלנו בהגשמה עצמית והחשק לבטא את הכישורים שלנו, לא מספיק בשביל להגדיר פעילות משמעותית כעבודה. לשם דוגמא אם ממש מתחשק לי לגור באי בודד ולפסל בבננות,  זה לא יוכל להיחשב לעבודה למרות שאני אוהב מאד פיסול, ולהנות מהטבע, משום שאני לא מייצר תועלת לאנשים אחרים.

בחברה המודרנית המשכורת שאני מקבל מייצגת בעקיפין, את הערך של התרומה שלי לחברה. זה כיף לא נורמלי שאנשים אחרים מגדלים לי את האוכל תופרים לי בגדים, בונים לי בית, מיצרים לי חשמל, מחשב ואינטרנט ואני יכול לשבת ולכתוב מאמרים...

ולכן כשאנחנו באים לנסות להבין מהי עבודת חיינו אנחנו צריכים לחזור לרצון הבסיסי שלנו לתרום לחברה ולראות מה אנחנו אוהבים לעשות שתורם לאחרים.

המקום שבו נוכל למצוא בקלות את עבודת חיינו מתחבא ברגעים שתרמנו בהם לחברה, או ייצרנו משהו ולא היו קשורים בכלל לכסף. אז קחו כמה דקות והעלו רגעים קטנים של אושר שבהם עשיתם משהו שיש בו תפוקות לאחרים, ונסו לראות מה היה שם ולהגדיר מה נותן לכם סיפוק בעבודה.

הדבר השני שלמדתי ממנו, ולא פחות חשוב מהראשון, שלא מספיק לזהות את עבודת חייך, צריך גם להאמין שזה אפשרי עבורך.

בעקבות התגלית הוא נעשה חולה לשבועיים, הוא הסביר לי שהוא הבין בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים, אבל הוא לא מאמין שזה אפשרי עבורו. מי יקח מישהו חסר ניסיון כמוני להיות יועץ לשיפור תהליכים?!  ולעבור מסלול הכשרה לתעודה שכזו יקח לי כמה שנים! אני צריך לפרנס את המשפחה שלי ואני לא יכול לעשות את זה. הפער שהוא פתאום ראה בין המקום שלו למה שהוא רוצה לעשות הפיל אותו למשכב.

למדתי ממנו שזו הסיבה שבגללה אנחנו לא רואים בפשטות את עבודת חיינו וצריכים לפעמים עזרה. אנחנו בוחנים את השאלה במה אני רוצה לעבוד מהמשקפיים שיש לנו כרגע על עצמנו ועל העולם. מה שלא נראה אפשרי לא נפסל לאחר התלבטות אלא בכלל לא מגיע לתחום שדה הראייה שלנו.

אז גם אם ברגע הראשון התמונה שעולה לכם מהתרגיל נראית מופרכת, ורגעי האושר מהעבר מציירים לכם תמונה משונה של העיסוק האידאלי שלכם, אל תתייאשו.

כדי להגיע לעבודת חיינו יתכן ונצטרך לעבור דרך יותר ארוכה משחשבנו. דרך שתכשיר אותנו לתרום לחברה כל כך הרבה, שישמחו לשלם לנו על מה שאנחנו כל כך אוהבים לעשות.