ההרשמה לקורסי מכוונים בירושלים ותל אביב בעיצומה 02-6222892

ללכת עם האמת שלך ולקבל ארטיק

איך מסתדרים בחיים? זו השאלה הנסתרת שעומדת ברקע של פיתוח קריירה או בחירת כיוון מקצועי. לכל אחד מאיתנו יש תשובה קצת שונה לשאלה הזו, מי שחווה את החיים כזירה לעימותים בוחר להיות ערמומי כגישה להסתדרות בחיים.

יש כמה עורכי דין שכך בחרו את המקצוע שלהם, לא כולם כמובן…

אבל יש אחרים שחווים שהעולם הוא זירה של עימותים, שלמדו שכדי להסתדר בו צריך לדעת להתפשר ולפשר בין אנשים.

ויש כמה מגשרים שכך הגיעו למקצוע שלהם, לא כולם כמובן…

אם העולם הוא מקום מסוכן אז בשביל להסתדר בו צריך למצוא ביטחון בעבודה יציבה, ואם העולם הוא אדיש אז בכדי להסתדר צריך להתבלט.

והנה המכנה המשותף של כל התפיסות ההשרדותיות, האמא של כל הפרדיגמות:

אני לא יכול להרשות לעצמי להיות מי שאני כי זה לא יעבוד, אני חייב בחוץ בעולם הגדול  להיות מישהו קצת אחר.

הייתי ילד חמוד, והייתי מסתדר לא רע באמצעות קסם אישי. אני זוכר שההורים אמרו לי לא כל בעיה אפשר לפתור בחיוכים, אבל לי זה עבד ממש טוב.

מה שהשגתי בחיוכים היה ארטיקים.

אני זוכר את עצמי בגיל 5 בערך ברחוב הפסגה בירושלים עומד בפתח החצר של בית סבי וסבתי. רק אני וסבתי ברחוב, אני מנצל את הרגע ומבקש ממנה מטבע לקנות במכולת ארטיק. סבתי מחטטת בארנק הקטן שיש בו כמה מטבעות וטישו משומש, תוך כדי אנחות וטרוניות "ארטיק?" היא שואלת בפרצוף חמוץ, "למה ארטיק?". אני לא משיב ומקווה שהיא תתן לי בכל אופן, אין לי בעצם טיעון משכנע למה מגיע לי ארטיק.

בכיתה ה' ו' למדתי בבית הספר חורב ששכן ברחוב שטראוס בירושלים צמוד לביקור חולים. מבנים נמוכים מאחורי חומה, מגרשי אספלט קטנים, עץ תות אחד ענקי ששימש אותנו להאכלת תולעי משי, ולהקות זרזירים עצומות ששכנו על העצים ברחוב שטראוס והשחירו את המדרכות בלשלשת עד.

מעבר לצומת שכנה חנות הספרים ז"ק של הדוד שלי מיכה, ולעיתים קרובות הייתי נכנס לחנות ואומר שלום בחיוך רחב, זה היה פדיחה לבקש, אבל מיכה לא אכזב, והיה מיד שולח אותי לחנות הסמוכה לקבל גביע גלידה, גם אם לא ביקשתי.

אני חושב שלמדתי לבקש בצורה לא ישירה את מה שאני רוצה, כי חשבתי שלא אקבל. אני צריך להיות 'חמוד' או מתוחכם בשביל לקבל את מה שאני רוצה, אם לא אקבל מההורים אז ללכת בדרך אחרת.

זה השפיע הרבה על הדרך שבה פעלתי בחיים, חשבתי שלא אצליח בדרכים הרגילות ופניתי לערוצים אלטרנטיביים. כדי להגיע למנוחה הנחלה בתחום העיסוק שלנו אנחנו צריכים לשים לב לנקודות שבהם אנחנו סוטים מהאמת שלנו, כי נדמה לנו שאין ברירה או שזו הדרך להסתדר.

הבחירה בכיוון מקצועי יכולה להיות תהליך בחירה מתוך אמונה שיש לנו תפקיד ושליחות, ויכולה להיות תהליך של לנסות להסתדר בחיים. להסתדר בחיים זה לא רע, אבל לעיתים קרובות נקודת המבט הזו מסיטה אותנו מהאמת שלנו.

זה ממש מה שקרה ליעקב אבינו, אחרי שנולדו ילדיו וסיים את השנים בהן עבד לקבל את נשותיו, הוא מחליט להשאר עוד קצת בחרן, ואומר "מתי אעשה גם אנוכי לביתי". יעקב אבינו מנסה לעשות לביתו, וזה הרגע בסיפור המקראי שבו הוא מקבל נזיפה קלה, וה' שולף אותו מהגלות ושולח אותו חזרה לארץ ישראל. יעקב הוא הדמות של ה'מסתדר' הוא מצליח לברוח מאחיו ולחיות עם לבן ואפילו לרמות אותו בחזרה, המסע שלו לארץ ישראל הוא מסע מההליכה בעקב להליכה ישרה כמו בשמו ישראל. אתה יכול להיות מי שאתה 'כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'.

השאלה שאני שואל את עצמי כשאני מגיע למצבים של בחירה לאיזה כיוון לפנות היא: אם הייתי  מאמין שה' איתי והכל בסדר, מה הייתי מחליט בנוגע למה שעומד לפני.

בהקשר של בחירת כיוון מקצועי אנחנו יכולים לצאת מנקודת הנחה שאנחנו טובים, ושמה שיש לנו להציע לעולם יכול לפרנס אותנו.

הסימן הטוב ביותר לזיוף עצמי הוא לחץ או רגשות לא נעימים, כשאני חושב על הפעולה הבאה שלי בעבודה, האם אני מנסה לעשות משהו שאני לא שלם איתו, כי אני חושב שאין ברירה וזו הדרך להצליח.

אני מזמין אתכם להתחיל ממש בקטן ולשים לב כל פעם שאתם זזים מהאמת שלכם, בשביל להסתדר בחיים. זה יכול להיות בקשה שמופנית אליכם בתפקיד ואתם מקבלים למרות שלא מתאים לכם, כי נראה לכם שבשביל להתקדם בעבודה צריך לוותר על שלכם.

ברגע ששמתם לב לסיטואציה הזו תשאלו את עצמכם: בהנחה שה' איתי ומותר לי להיות מי שאני, מה אני רוצה מהסיטואציה הזו.

בהצלחה

 

Close

50% Complete