?האם יש כביש עוקף לקללה של בזעת אפך תאכל לחם

כל אחד מאיתנו מתמודד עם הקללה של בזעת אפך תאכל לחם

לעיתים קרובות זה מתסכל 

אנחנו רצים אחרי המשימות ואחרי הזנב

האם אפשר לעקוף את הקללה? או שזו עובדת חיים

מכל עבר אנחנו שומעים על הצעות להתעשרות או מימוש עצמי

או שניהם ביחד

ומרגישים מצד אחד משיכה לכך ומצד שני רתיעה וחוסר אמון

?האם זה בכלל אפשרי

האם זו לא התפנקות ילדותית על חלומות שוא, אולי אנחנו פשוט צריכים לקבל את המציאות ולעבוד קשה, ולהוציא לחם מן הארץ בזעת אפינו.

וידוי קטן

אני מתפרנס מלעזור לאנשים אחרים להגשים את עצמם, ואפשר היה לחשוב שאני לא מתמודד עם הקללה, אז זהו שלא, לפתוח קורס מכוונים זו עבודה שיש בה זעת אפים

בשביל לענות לשאלה הזו אנחנו צריכים להבין באמת מהי 'פרנסה טובה' בגישה בריאה לעומת תפיסות אמריקאיות שממלאות את חלל האוויר והאינטרנט.

כולנו נחשפים להצעות להתעשר, זה יכול להיות בבורסה, בשיווק רשתי, בהשקעות בנדלן וכו'. אחד הספרים המשפיעים בתחום 'עשיית הכסף' לציבור הרחב הוא הספר אבא עשיר אבא עני של איל הנדל"ן רוברט קיוסאקי. רוברט שאביו האמיתי היה מורה ואביו המאומץ היה איש עסקים, מחדד את הגישה השונה לכסף של שני אבותיו, ומלמד גישה לעסקים ובמיוחד נדל"ן. הספר מאיר עיניים ואני ממליץ בחום אבל בואו נתבונן בהנחת היסוד על החיים ונבדוק אם זה בשבילנו.

פרנסה טובה לפי קיוסאקי היא הכנסות פאסיביות מנדל"ן שמשחררות אותך מעבודה, ספרו השני נקרא לפרוש צעיר לפרוש עשיר, ובעצם המוטיבציה של הספר היא לפרוש ולא להזקק לעבודה בכלל, על פי הספר כל אחד יכול לקצר את משך הקללה.

למרות שיש לי חשק להכנסה פאסיבית מנדל"ן, אני מתחבר יותר להגדרה אחרת של פרנסה טובה שאני מוצא ברב קוק.

המענה לקללה של בזעת אפך איננה המנוחה כי אם הפסוק יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. חז"ל העלו את מדרגת הנהנה מגיע כפיו לראש הסולם של המידות הטובות.

והרב קוק מכריז "ההרגשה המעולה של נהנה מיגיע כפו היא היותר שלמה וטובה של כל ההרגשות המוסריות שבאדם. " וואו זו ההרגשה היותר שלמה וטובה של כל ההרגשות המוסריות שבאדם!

החשק לעבוד וליצור בעצמי הוא המנוע הפנימי של כל האישיות, זהו המבנה הפנימי של כל בריאת העולמות. האדם נוצר בכדי לייצר ולקבל את שכרו בזכות ולא בחסד, בעבודה ולא בנהמא דכיסופא.

בפסקה מרתקת של הרב קוק בעין איה ברכות פרק חמישי על הפסוק שמספר את שמות המקומות של מסעי בני ישראל במדבר "ולבן וחצרות ודי זהב" אומרת הגמרא

" כך אמר משה לפני הקב"ה, בשביל כסף וזהב שהשפעת לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל."

הרב קוק מלמד שהיחס שלנו לכסף והמניעים של הכלכלה הם אותם המניעים גם בחיים בכלל וגם ביחס לאמונה בה'. הבעיה של עם ישראל נוצרה כך, היה להם המון זהב מביזת הים וביזת מצרים במידה שהם חשבו שדי להם בכך. המצב הזה שבו יש להם כל כך הרבה ואין להם שאיפה לעוד הביא לידי עבודה זרה. כאשר אני עובד את הקב"ה שהוא אין סוף אני תמיד בתנועה למעלה של שאיפה לעוד ועוד, ואילו בעבודה זרה אני עובד דבר מוגבל ומנסה להגיע למדרגה מסויימת. התנועה הפנימית אל מול הזהב 'יש לנו די' התפשטה לעולמם הרוחני וכך נולד עגל הזהב. הם לא היו צריכים להסתפק בזהב הרב שבידם כי המשימה של תיקון העולם דורשת משאבים אינסופיים.

לפי הרב קוק היחס שלך לכסף וזהב והיחס שלך לתפקידך בעולם הם שני צדדים של אותה מטבע...

אם לחזור לקיוסאקי נראה שהמוטיבציה הבסיסית בכל הניסיונות להתעשר היא בקשת המנוחה, ובעצם הם מוכנים לעבוד קשה ולהיות יצירתיים והכל כדי להפסיק לעבוד.

ולתנועה הנפשית הזו התייחס הרב קוק כשאמר

"והתכלית תצוייר אצלו לא בבקשת יתרון תמיד, כי אם בהסיר מעליו המשא של בקשת מעלות. וממילא כיון שחשק ב...בטלה, שוב האדם עלול לרדת לפי טבעו הגופני בעמקי הפחיתות"

מהי בעצם עבודה קשה? כשעבדתי כסגן מנהל בבית ספר, ובניתי את מערכת השעות, כל מורה היה צריך לבחור יום חופשי, אני לא אשכח את הרגע, שמולי ישב המורה ללשון ודפדף ביומן שלו הלוך ושוב ביסודיות במשך עשר דקות כדי לעבור על כל הימים בשבוע ולמצוא את היום שיש בו הכי פחות חגים כל השנה ולמצות את ימי החופשה שלו. כל המחשבה שלו היתה מוקדשת לאיך לעבוד כמה שפחות, בשבילו העבודה היתה ממש קללה של בזעת אפיך.

אבל כל אחד מאיתנו מכיר גם מקומות בחיים שבהם אנחנו עושים משהו בעל משמעות עבורנו, ואנחנו ממש נהנים לעבוד קשה.

כשאני עומד מול בחירה בתחום העבודה אני משתדל לשים את השיקולים של בקשת המנוחה בצד, ולשאול את עצמי האם תהיה לי הנאה ביגיע כפי, האם העבודה הזו תמלא אותי סיפוק ותחושת גאווה בריאה של עשיתי והצלחתי.

אם אני אשמח להזיע בעבודה הזו שווה לעשות אותה, ואם אני לא אהנה מיגיע כפי, אני מוותר על הכסף, ומאמין שאמצא את הפרנסה הטובה שלי במקום אחר. פרנסה טובה היא עבודה מפרנסת שאני שמח ומתאים לעשות אותה אני נהנה להזיע בה כי אני ממלא את תפקידי בעולם.