להשפיע באמצעות רמזים בלבד

אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃ (דברים א א)
לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת וּמָנָה כָאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן, לְפִיכָךְ סָתַם אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּירָם בְּרֶמֶז מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (רש"י)

מאור ושמש
...אך הענין הוא שהצדיק הוא בעיני עצמו שפל ערך ואינו מאמין בעצמו כלל שלבו חלל בקרבו ודבריו יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב
על כן חושב בלבו מה יועיל שיאמר לפניהם דברי כבושים הלא דברי אינם יוצאים מן הלב ולא יכנסו ללב השומע 
רק על ידי סיפורי מעשיות ושיחות חולין של הצדיק יוכל האדם לבוא לידי תשובה
והענין הוא שהצדיק הוא מפשפש במעשיו תמיד ובמדותיו אם הם ברורים וצלולים בלתי לה' לבדו
ולפעמים נופל לו במחשבתו איזה ספק באיזה מדה
למשל שנופל לו ספק כחוט השערה במדות בטחון או באמונה ונדמה לו שהוא מחוסר בטחון או חסר אמונה
מיד הוא רואה לתקן מדה זו ומחשבתו משוטטת במדה זו לתקן אותה
ובעת הזאת שיחתו וסיפורי מעשיות שלו הן התנצלותו מענין זה וסיפר איזה מעשה מענין בטחון או אמונה
וכל השומע מפיו המעשה ההיא נזכר בעצמו שהוא פגם במדות בטחון או אמונה ומתעורר עצמו לעשות תשובה ע"ז ולתקן מה שפגם
וכי באמת דברי הצדיק נכנסין ללבו שכוונת הצדיק היא לשמים לתקן הספק שנולד לו בענין זה
ואחר זמן נולד לצדיק איזה ספק מענין אהבה או יראה
והשומע ממנו אז איזה סיפור מעשה מענין אהבה או יראה ונזכר בעצמו שהוא פגום בענין זה ויראה לתקן אותה
ולפי המעשה שהוא שומע מן הצדיק כן נזכר בעצמו מה שהוא צריך לתקן
ולפעמים מה שחטא אתמול שומע למחרתו
ומה שפגם בקטנותו שומע אחר זמן רב כי הסיפור מעשיות של הצדיק הן כפי הספק שנולד לו.
... ומשה רבינו כשהגיע עתו שנתבקש בישיבה של מעלה הגם שלבו היה בטוח שישמעו דבריו ויקחו מוסר אף על פי כן לא רצה להוכיחן אלא דרך רמז מפני כבודן של ישראל
וסיפר לפניהם איזה מעשה ונזכרו בעצמם מה שפגמו במדבר
... ודברי תוכחות אלו החזירן למוטב מיום ההוא והלאה כמו שכתוב ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע מה שאין כן קודם הסתלקותו אף שקבלו דבריו לא החזירן למוטב כמו דברים אלו

...בכל זה איננו נבחן שהוא צדיק יסוד עולם באמת רק הבחינה האמיתית היא זאת
כאשר ידוע ומפורסם מאדמ"ור איש אלקי' מו"ה אלימלך זצוק"ל  שהיה עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעגולה והוא היה עומד באמצע
וסיפר איזה מעשה באיזה ענין לפניהם וכל אחד ואחד מהם היה לבו נשבר על שנים עשר קרעים
וכל אחד מהם סבר שסיפר המעשה הזאת עבורו ומרמז על מעשיו אשר לא טובים אשר עשה.
וזה סבר שאליו הדברים מגיעים, כן היה אצל כל אחד ואחד.
הגם שהצדיק כוונתו בסיפר המעשה לאיזה ענין הצריך לו או שמכווין שיצא מהם איזה מוסר והנהגה אף על פי כן עליהו לא יבול והם שוים לכל נפש השומעים דבריו וזה אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכים לימוד
ובזה הצדיק יבחן לידע ולהודיע אם זה כוחו אזי הוא בחינת ציון וצדיק יסוד עולם באמת.