לכל הפוסטים

מדד שנאת החינם, שלושה כללים פשוטים להורדת מפלס הכעס והשנאה

כעס שנאת חינם Aug 12, 2015

נכתב באב תשע"ה אוגוסט 2015

 מזמן לא היה לנו חודש אב כל כך קשה

החום המתיש, המתח הביטחוני, הכעס והשנאה בתוכנו, והדם שנשפך

כאילו כל המחלוקות התעוררו לרתוח דווקא החודש


שבוע שעבר באחד הערבים ראיתי את הרוח מתחילה לנשוב וחשבתי שהנה באה ההקלה בחום
פתחתי את החלונות לרווחה וגל של חום מהביל וכבד נשב בפני
ממש כמו הציפייה שאחרי תשעה באב העניינים ירגעו, שהתבדתה וטפחה על פנינו


אני עומד מול המצב וחושב מה אדם אחד יכול לעשות?
החלטתי לכתוב כמה כללים פשוטים, שכל אחד יוכל לבדוק את עצמו
האם הוא תורם לאהבת החינם או בלי כוונה לליבוי אש המחלוקת
מקווה שזה יהיה שימושי בשבילכם

ולאנשים שתעבירו להם את הפוסט הזה...


כדי שנוכל ללמוד לדון לכף זכות אנחנו חייבים קודם להבין את הכעס, ותפקידו באישיות שלנו.
בקורס מכוונים זה נושא מרכזי, אני רוצה לשתף אתכם בנקודות ממנו
התפקיד החיובי של הכעס הוא שמירה על עצמי
אנחנו כועסים כאשר מישהו אחר מאיים על קיומנו
הכעס הוא רגש שבא בעקבות פגיעה

למדתי פעם ממרדכי שדה ידידי והחברותא שלי שמומחה בעבודה רגשית
שלפעמים אנשים שלא כועסים הם אנשים פגועים, שלא יודעים לשמור על עצמם

פגשתי כמה אנשים כאלו בקורסים שלי, אנשים שצריכים ללמוד לכעוס אחרת הם לא ידעו להגן על עצמם, מידה של תוקפנות הכרחית במצבים מסוימים בחיים.

לכן הבקשה לא לכעוס היא בעייתית מאד, זה כמו לקחת מאיתנו את הזכות להגנה עצמית. יש פסוק בישעיהו ס"ג שמתאר מלחמה קשה שבה הגיבור אומר:

" וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי"
המקום של הכעס הוא המקום שבו אנחנו נשענים על עצמנו, מוצאים נקודת כוח פנימית להשען עליה

"וחמתי היא סמכתני" אפילו כשאנחנו לבד, זה מקום עוצמתי שנשען על יצר הקיום, על זכותנו להיות כאן, זה ממש השורש של כל השורשים, אני נשען על עצם קיומי

מצד שני הכעס הוא ממש סכנת נפשות, הכעס מתואר במקורות כשורש של הרציחה, זה אותו נתיב, הצעד הראשון הוא טענה והשמצה לגבי השני והקצה הרחוק ביותר הוא רצח

כשאנחנו כועסים, אנחנו דנים את השני לכף חובה, ובעומק העניין אומרים לעצמנו, עדיף שהוא לא היה בעולם, העולם היה טוב יותר בלעדיו, ובוודאי יותר נוח

יש סיפור מרתק וחשוב על הרבי מאפטא [מופיע בסיפורי חסידים של הרב זווין]
היה אברך אחד בעיירה שנקרא לגיוס לצבא הפולני, באותה תקופה מי שהתגייס היה נחשב אבוד או שימות, או שישתמד, כי להשאר יהודי שם לא היה אפשר
בערב שבת בבית המרחץ נפגשו במקרה הרב מאפטא וכמה אנשים בקהילה והרב דיבר על ליבם שיתנו כסף לפדיון שבויים עבור הבחור, וכמעט שהצליח הרב במלאכת השכנוע
לפתע אמר אחד מהאנשים "איני יודע למה הרבי מוסר נפשו לפדות את הבחור הנ"ל, וכי אם יחסר מן העיר לא תהיה עירנו עיר?י
כיוון שאמר התרפו שאר בעלי הבתים מלעסוק בעניין
תיכף התכרכמו פני הרבי מאפטא וקם והלך מאיתם… ואותו איש לבש את בגדיו ויצא לביתו, בדרך פגע בו שור ונגחו
בני ביתו של האיש רצו אל הרב לבקש סליחה כי חשבו שהרב כעס עליו והעניש אותו.
ענה הרב ואחר, חס ושלום, רק האמת אגיד
באותה שעה שאמר ואם יחסר פלוני מן העיר וכי לא תהיה עירנו עיר, עלה במחשבתי ואם יחסר הוא מן העיר וכי לא תהיה עירנו עיר?י
ובכל כוחי רציתי לעצור את עצמי מלחשוב בזה, אבל הייתי אנוס, ומה אעשה שבשמים עשו כך
ואותו איש נפטר

המחשבה שאפשר בלי מישהו, היא השורש של הכעס, וזו סכנת נפשות

אני אקח כדוגמא ראשונה את המחלוקת בין ימין לשמאל יש רבים שמרגישים שהיה עדיף אם לא היה קיים המחנה השני, הוא רק מפריע. העולם היה יכול להסתדר בלעדיו ובוודאי שזה היה יותר נוח

מתוך המקום הזה מגיעות טענות ביטויי כעס ושנאה או סתם ביקורת שמנסים לעקור את זכות קיומו של השני, שכמובן מצידו חווה את אותו איום קיומי, ומתקומם על נקודת הבסיס שלו, על עצם קיומו

לדוגמא, אני מאמין שעמיר פרץ שאמר את המשפט "שצריך לצאת למבצע חומת מגן נגד הימין הקיצוני" באמת חווה שהוא בסכנה קיומית, שאם הוא לא ילחם, בקרוב לא יהיה לו כאן מקום

אני מאמין שמוטי יוגב אמר היום "בית המשפט הפך את עצמו לאויב העם" באמת חווה שהוא בסכנה קיומית, שאם הוא לא ילחם, בקרוב לא יהיה לו כאן מקום

כנראה שניהם לא מבינים שבשביל הצד השני המילים הללו נשמעות כמו איום בהשמדה
וזו הזדמנות להגיד שאיום קיומי בשבילנו כבני אדם הוא גם ביטול כבודנו וזהותנו

ממש כמו שפרעה רודף אחרי בני ישראל לתוך הים, במין התאבדות קולקטיבית. למה הוא עושה את זה? כי אין לו ברירה, הוא לא יכול להישאר פרעה ולשחרר את בני ישראל. עדיף למות בכבוד כמו פרעה מלאבד את כל מהותו

מעגל הכעס והשנאה מזין את עצמו והופך כל צד לתוקפני יותר כי עכשיו הצד השני חשף את פרצופו האמיתי המסוכן והאלים, ובמלחמה כמו במלחמה

חלק ממנגנון הכעס הוא שברגע זה אני כל כך בטוח שאני צודק ואתה טועה, זה כל כך ברור כשמש, שאתה ממש עיוור, או מושחת אם אתה לא רואה את צדקתי

תחושת הצדק הזו היא חלק ממנגנון הכעס, ואינה הוכחה לשום דבר, כמה פעמים כעסתם על בן הזוג והייתם בטוחים בצדקתכם, ואחרי שבוע זה נראה אחרת?י

מה שקורה בעוצמה הולכת וגוברת בתקופה האחרונה, שאנשים רבים אומרים עד כאן! אני מוכרח לצעוק לא יכול להיות שמה שהצד השני עושה ימשיך כך זה פשוט עבר כל גבול חייבים לעקור את התופעה הזו מהשורש

כך שני הצדדים מרגישים מאויימים יותר ויותר ובצדק, ונעשים מסוכנים במיוחד

האנשים המסוכנים ביותר הם אלו שחושבים את עצמם לקורבנות של הצד השני,הם מסוכנים, כי הם חושבים שלהם מותר הכל, הרי הם הקורבנות
בדרך הזו נבעיר אש מתחת לכולנו יחד, זו סכנת נפשות, חייבים להפסיק

האמת היא שאנחנו עם אחד ובתוכו יש מגוון 'תפקידים' שיוצרים איזון בין ערכים שונים

לדוגמא, החילונים יכולים להרשות לעצמם להיות חילונים כי יש דתיים שישמרו על היהדות. והדתיים יכולים להרשות לעצמם להיות נוקשים כי יש את החילונים שמייצרים חופש בסיטונות

אני בטוח שאם כולם היו דתיים, אז בתוך העולם הדתי היו נוצרים זרמים שדוחפים לצד הליברלי בעוצמה אדירה. ואני בטוח שאילו כולם היו חילונים, החילונים עצמם היו 'נאלצים' לשאת את דגל היהדות והיו בוחרים בכך

אם 'נצליח' להוציא את הצד השני מהמגרש, הוא יופיע בעצמה כפולה בתוך המחנה שלנו
אבל, אם נוותר על הרצון להוציא את הצד השני מהמשחק, נוכל להוריד את גובה הלהבות ולחיות בשלום
אני רוצה להציע מבחן פשוט שכל אחד יכול לבחון את עצמו האם מה שהוא אומר, חושב או עושה מוסיף שמן למדורה או מצנן אותה


נתן שרנסקי הציע בחינה בשלושה מימדים לאנטישמיות החדשה
D דה לגיטימציה
D דמוניזציה
D דבל סטנדרט

אנחנו פשוט יכולים להחיל את העיקרון הזה על עצמנו
האם כשאני מדבר על חרדים, מתנחלים, ימנים, שמאלנים, מסתננים, חילונים, הומו סקסואלים וכו'

האם אני עושה להם דמוניזציה, מתאר אותם בצורה מפלצתית או מרושעת
האם אני עושה להם דה לגיטימציה [מתאר אותם כסכנה לקיומנו]
האם אני מצפה מהם לעמוד בסטנדרט גבוה יותר מציבורים אחרים

או יותר בפשטות
אם היו אומרים כך אחרים על יהודים האם הייתי שופט זאת כאנטישמיות
וזה בעצם המבחן הפשוט ביותר שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו, לכל שיחה, תגובה בפייסבוק או שיחת סלון
שאל את עצמך
האם אני מנסה לבטל את זכות הקיום של הצד השני? האם אני מנסה להראות את פרצופו המרושע כדי שכולם ידעו עם מי באמת יש להם עסק?י
אם זה מה שנעשה, למרות הכוונות הטובות אנחנו מלבים את האש מתחת לסיר המשותף שבו אנו חיים
וזה לא משנה אם אנחנו אומרים את זה בפרצופו של היריב, או בינינו לבין שכמותנו, כל מילה וכל מחשבה משפיעה, ממש כמו בסיפור של הרבי מאפטא

למי שבנוי לאתגר של לדון לכף זכות אני מציע את התרגיל הבא:י

כאשר אתה שומע חדשות ומתרגז, שאל את עצמך, למה זה כל כך טוב ונכון שהאנשים המרגיזים הללו נמצאים איתנו כאן, למה אי אפשר בלעדיהם, מה התרומה שלהם לעולם

אם לא הצלחת למצוא תשובה אפשר לעבור לתפילה, רבונו של עולם אתה בראת את האנשים האלה, הם יקרים וחשובים בעינך, האר את עיני להבין למה אי אפשר בלעדיהם

בשורות טובות ישועות ונחמות
מתי וכסלר מייסד מכללת כוונה

הורדת חוברת לאימון עצמי במתנה

אנחנו שונאים דואר זבל, המייל שלך לא מועבר לאיש ותוכל להסיר עצמך בקלות בכל עת