פעולה מְכֻוֶּנֶת אחת ולא אלף מאמצי סרק

השבוע נזכרתי בסרט קונג פו פנדה כדי להסביר לתלמידים, למה ככל שאנחנו עושים פחות אנחנו משיגים יותר. בכל סרט אומנויות לחימה יש את הרגע שהגיבור מצליח להוציא מעצמו פעולה מְכֻוֶּנֶת איזושהי בעיטה, אגרוף, הנפה, חבטה, קפיצה וכו'... שיש בה עוצמות מופלאות שמתעלה על כל מיומנות של יריב אחר ויש לה אפקט מהמם ששובר את כל החוקים. מסתבר שגם פנדה שמנמן יכול לפעמים להוציא מעצמו עוצמות של גיבורי על. הרגע הזה קשור בעבודה פנימית ולמרות שסרטי הלחימה מגזימים משהו העיקרון נכון.פעולה מְכֻוֶּנֶת אחת עדיפה על שנים של פעולות סרק.

ככלל אומנויות הלחימה הן אומנויות משום שהן דרכים לשיפור הריכוז, השקט הפנימי, וקרובות למדיטציה לכתיבה אומנותית יפנית וכדו' שהן כולן פעולות של התכוונות, שבהם התוצאות הן שיקוף של העבודה הפנימית והרוחנית של הגיבור.

בתרבות של מזרח אסיה זה ברור, ומופיע בכל סרט. ומה עם התרבות המערבית? מה עושה הגיבור שמנצח ומתעלה מעל כל מכשול? מה שנדרש מסימבה במלך האריות בכדי להציל את המצב הוא אומץ לב אמונה בעצמו ומנהיגות. זו סוג של פעולת התכוונות, אבל למרות ההתגלות השמימית של מופסה, הההתפתחות של סימבה היא יותר פסיכולוגית מאשר רוחנית.

בתרבות שמקיפה אותנו ונמצאת בתקשורת בשיחות הסלון ובאקדמיה אנחנו מפרידים בין העולם הרוחני לתוצאות. שיחה רגילה על איך להשיג יותר כסף, או איך לרדת במשקל מתחילה בעובדות, ככה מרוויחים כסף או זו הדיאטה האחרונה. אנשים עם תודעה יותר מפותחת מוסיפים את המימד הרגשי והתודעתי. בשביל להרוויח יותר אני צריך להרגיש בנוח עם כסף ולהאמין שאני יכול להרוויח.

מה לגבינו? יהודים מאמינים שחיים בעולם עם גישה מדעית ורציונלית? אני חושב שכאן אנחנו לעיתים קרובות בוחרים באי רצון בין הרציונליות לאמונה. זו יכולה להיות מחלוקת בין בני הזוג שהוא מנסה להרוויח עוד כסף בדרכים מעשיות אולי אני צריך להחליף מקצוע או להקים עסק נוסף. והיא מעדיפה להתפלל. אבל בדרך כלל הפיצול נמצא בתוך כל אחד, רוב היום בעבודה ובחיים אנחנו פועלים בכלים הגיוניים ומציאותיים, מנסים לחסוך מנסים להרוויח ולהתקדם בעבודה, ובשעות אחרות מתפללים לה' שיקרה משהו מפתיע שישנה את כל התמונה.

אני זוכר את ההלם וההתרגשות בהקרנה הראשונה של אושפיזין. משה בלנגה מתפלל ואלף הדולר מגיעים לחייו בהפתעה ומושקעים באתרוג. עד לאושפיזין תפילה על המסך באופן הזה היתה מחוץ לקולנוע, שולי רנד הציע פרדיגמה ברסלברית של תפילה נואשת שמביאה תוצאות. אבל מי שהקשיב לדיסק האחרון שלו יכול לשמוע שירים שבהם האנשים מתפללים והתפילה לא נענית.

האפשרות הנוספת שקיימת במקום לפצל את העולמות נקראת בלשון חז"ל ברכה במעשה ידינו. אבל כדי שתשרה הברכה אנחנו צריכים לעשות פעולה מכוונת. אין ברכה בלרדוף אחרי הכסף ואין ברכה כשאתה פועל מחוסר אמונה בעצמך או בקב"ה. השכינה לא שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך קלות ראש.

האם הפעולה שלך מכוונת? אם הפעולה מכוונת אתה לא בלחץ, אתה לא מנסה להיות משהו שאינך, אינך מסתיר ואינך פוחד. אני רואה זאת לעיתים קרובות עם תלמידים שאני מלווה בבחירת נישה כמכוונים. ברגע שאדם הבין היטב למי הוא פונה ומה השליחות שלו, הטלפון מתחיל לצלצל ואנשים מגיעים אליו גם עם שיווק מינימלי.

לעומת זאת כאשר אדם בוחר נישה מתוך מחשבות על כסף או דאגות איפה הוא ירוויח, ולא מתוך השליחות שלו. גם פעולות שיווק עצומות מניבות תוצאות מעטות למרות שהכל לפי ספרי השיווק. הכוח של פעולה מכוונת אחת גדול מאלף מאמצי סרק. כשהפעולה מכוונת לא מרגישים מאמץ אלא עוצמה, האנרגיה שלך זורמת למקום הנכון ויש תחושת שחרור. הרוחניות איננה מימד מנותק מהפעולות שלנו, היא ברכה במעשה ידינו, היא השכינה השורה כאן ועכשיו בעולמנו הפיזי, בהתאם למאמץ שהשקענו בלהיות מְכֻוָּנִים כלפיה