על מה אתה רוצה להתאמן?/ מתי  וכסלר  


 אימון מתחיל בשאלה החשובה מכל השאלות: "על מה אתה רוצה להתאמן היום"? שאלה זו, והתשובה עליה, יוצרים את מרחב האימון. בשונה מטיפול ויעוץ, בעזרת שתי מילים חשובות הנמצאות בשאלה זו "אתה" ו"רוצה", המתאמן הוא זה שבוחר את הנושאים לאימון והמאמן אינו מחליט עבורו על מה נכון או לא נכון לעבוד, מתוך הכרה בתבונה של הלקוח לבחור בעצמו את הנושאים הנכונים עבורו. מרגע שהמתאמן בוחר הרי הוא בעל הבית על השיחה והוא מזמין את השירות של המאמן. הוא נמצא במוקד, חזק, בוחר, מחליט ואחראי לתוצאות. ברגע שהמאמן יטול לידיו את שרביט האחריות, ממילא המתאמן יהיה פטור ממנה. אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ואם בתוצאות יוצאות דופן עסקינן, עלינו להשאיר את האחריות על השיחה בידיו.

על מה אתה  רוצה להתאמן? 
הרצון של המתאמן הוא האופנוע עליו אנו רוכבים באימון. תהליך בירור הרצון הוא התנעת האופנוע. אלמלא הבירור, כל מה שיתרחש בשיחה יהיה שיחה ליד האופנוע, שלא תוביל לשום שינוי במציאות. אחת הסיבות שאימון יעיל כל כך, היא העובדה שאנו מאמנים אנשים להגיע לדברים שבהם הם באמת רוצים. הרצון של המתאמן הוא המקור לפעולות שיתרחשו אחרי האימון. ברגע שאנחנו יורדים מהנתיב של הרצון הפרטי והחזק של המתאמן, האנרגיה יורדת בשיחות, ובהתאם יורדות התוצאות גם בפועל. ניתן לחוש בקלות האם אנחנו "על האופנוע" או שירדנו ממנו. שיחת אימון טובה תהיה בעלת אנרגיה טובה וגבוהה, אשר תיווצר בשאלה על מה אתה רוצה להתאמן ובתשובה המורכבת שלה.

הנושא האמיתי של השיחה
לכל שיחת אימון יש נושא אמיתי אחד למרות שהשיחה יכולה להכיל נושאים רבים. זיהוי "הנושא האמיתי" מקצר עבורנו את הדרך באימון, ומביא לתוצאות מעולות בזמן קצר. בכל פעם שאדם מגיע לאימון מתקיימת סתירה בין רצון ומחשבה. אדם מבקש אימון כאשר הוא לא מצליח לראות דרך אפקטיבית להשגת מטרותיו. הוא יודע מה הוא רוצה, אבל לא יודע איך, או לא בטוח שהוא יצליח, וכדומה. הרצון קיים; "אני רוצה להשיג X", אבל כרגע הדרך ל-X נראית מעורפלת/ לא אפשרית/ קשה.  הדרך להשיג דברים שייכת לעולם המחשבה. לכל מתאמן יש תפיסה לגבי עצמו ולגבי המציאות. הוא מגיע לאימון כאשר תפיסה זו אינה תואמת לכאורה את הרצון, והוא מבקש להעזר בנו על מנת לממש את רצונותיו. ניסוח נוסף של הסיטואציה יתבסס על ההשוואה ל עיניים ולב. לבו של המתאמן רוצה ומניע אותו, אבל הוא מסתכל בעיניו על הקשיים, הוא רואה את הדרך והיא לא מוצאת חן בעיניו או לחילופין הוא לא רואה אותה כלל. דרך שלישית לתאר את המצב היא הסתירה בין ערך מניע למסקנה. למתאמן יש ערך מניע, ויש לו מסקנה שאומרת שאין אפשרות לקיים אותו.  

התשובה לשאלה, 'על מה אתה רוצה להתאמן', אינה רק נושא השיחה כמו "אני רוצה להתאמן על דיאטה". התשובה לשאלה ניתנת במלואה רק כאשר המאמן מבין בדיוק את הסתירה שיש בין הרצון והמחשבה של המתאמן. התשובה לשאלה זו יכולה להתמשך גם מספר דקות ואף שיחה שלמה. בכל מקרה לא ניתן לעבור בהצלחה לשלב הבא בשיחה ללא תשובה מספקת.  

כפי שמסביר זאת  ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו 'רסיסי לילה' אות ב', שם הוא פותח ואומר "השכל והרצון הם שני מנהיגי האדם", או במילים שלנו: רצון ומחשבה. בכל פעולה שלנו מעורבים שני מנהיגים אלו, וצריך לראות לאן מושך כל אחד משניהם. הוא משתמש בדימוי מן הפסוק "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" ומדמה את הלב לרצון ואת העין למחשבה.   

שיקוף של הערך המניע/הרצון/הלב מול המסקנה/מחשבה/עינים, הוא מהותי והוא הנושא האמיתי של השיחה. כאשר אנחנו מאמנים על הנושא האמיתי, העבודה שלנו מדויקת ומהירה יותר, אולם גם מעבר לכך, עצם הזיהוי של הסתירה הנ"ל גורם לעיתים קרובות לפתיחת הדרך (ניסוח שאני מעדיף על פני פריצת דרך).

להלן דוגמא:  

מאמן:

על מה אתה רוצה להתאמן?

 

מתאמן:

על דיאטה וכושר גופני.

נושא השיחה לכאורה

מאמן:

תסביר...

 

מתאמן:

אני חייב לעשות משהו בעניין, אני מרגיש כבד ועייף ורוצה לשנות את זה...

 

מאמן:

אני שומע שחשוב לך להיות ערני וקליל, ואתה רוצה להתחיל ולפעול בעניין...

המאמן משקף את הערך המניע

מתאמן:

נכון, נמאס לי מהמצב הנוכחי שאני נמצא בו כבר חמש שנים, והגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים...

 

מאמן:

ומה מטריד אותך  בקשר לכך?

 

מתאמן:

נראה לי נורא קשה, ואני חושש שלא אתמיד...

המחשבה הסותרת את הרצון

מאמן:

אז אני מבין שחשוב לך מאד להתחיל להיות ערני וקליל, הדרך שלך לשם היא לדעתך על ידי כושר ודיאטה, אבל אתה לא רואה את עצמך מתמיד בכך...

הנושא האמיתי של השיחה

מתאמן:

וואלה! זה בדיוק זה...

 

מאמן:

אז עם מה היית רוצה לצאת מהשיחה?

 

מתאמן:

לחשוב על תוכנית ריאלית עבורי, שיש סיכוי סביר שאעמוד בה.

 

מאמן:

מעולה, עם מה אתה רוצה להתחיל? עם הכושר או עם הדיאטה?

הפרדת שיחות

מתאמן:

הכושר נראה לי מקום טוב להתחיל.

בקשת אימון ספציפית מתוך הנושא הגדול

 

קיבלנו מענה לסתירה בין הרצון למחשבה ואנחנו עכשיו בנקודה אמיתית, שבה הוא יודע מה הוא רוצה להשיג, הוא יודע מה הוא לא רואה (תוכנית ריאלית עבורו לכושר) והבקשה לאימון היא מדוייקת ובכיוון ברור, ולכן האנרגיה באימון גבוהה כי אנחנו על האופנוע. השלב הבא בשיחה הוא בירור הרצוי, המצוי והפער. אנחנו ממשיכים להיות קשובים להתנגשות אפשרית בין הרצון והמחשבה, ואנחנו יכולים לגלות בדרך שנדרש להגדיר מחדש את נושא האימון ברמה גבוהה יותר.

לדוגמא, בהמשך לשיחה הקודמת:  

מאמן:

מה אתה כבר עושה היום בנושא הכושר שלך?

מצוי

מתאמן:

אני הולך פעם בשבוע לחדר כושר, ועובד שעה רצופה

 

מאמן:

יפה מאד. האם אי פעם בעבר עשית פעילות גופנית סדירה ומשמעותית?

 

מתאמן:

עד לפני חמש שנים הייתי בחור ספורטיבי, רזה ובכושר.

 

מאמן:

מה קרה לפני חמש שנים?

 

מתאמן:

זה היה עם סיום הלימודים, הבנתי שאני לא הולך לעסוק במקצוע שלמדתי, ואני עדיין מחפש את עצמי... ולאט לאט הכושר הגופני שלי התדרדר. אני מקווה שאם אחזור לכושר, אהיה יותר ערני וחי ואוכל להתחיל לעלות שוב על המסלול. אני מאמין שזה יעזור לי גם בנושא המקצועי.

 

מאמן:

עכשיו אני מבין שהכושר הגופני הוא רק דרך בשבילך להחזיר את עצמך לאנרגיה ולמסלול מקצועי

שיקוף של המסקנה

מתאמן:

אולי זה יעזור ...

 

מאמן:

אז אני מבין שחשוב לך מאד לחזור להיות אנרגטי, ולמצוא לעצמך כיוון מקצועי, ואתה רואה את הכושר הגופני כמתחיל את התהליך.

עוד נושא אמיתי מרמה גבוהה יותר, סתירה בין רצון למחשבה כלליים יותר 

מתאמן:

וואלה! סוף סוף הבנת...

 

מאמן:

מ-1 עד 10 באיזה מידה אתה משוכנע שהכושר הגופני יוכל להתחיל את התהליך?

שאלה על המסקנה

מתאמן:

6-7, אבל אני לא רואה דרך אחרת.

 

מאמן:

אז אתה נותן ציון בינוני לסיכוי שהכושר יניע את התהליך, וגם הכושר עצמו לא נראה לך שתתמיד בו, נראה שאתה לא מעריך את הדרך הזו כאפקטיבית במיוחד... אבל מצד שני נשמע שאתה נחוש לעשות כל דבר ובלבד שתחזור להיות אנרגטי.

שיקוף מחוייבות

מתאמן:

אני לא רואה דרך אחרת, וזה באמת חשוב לי.

 

מאמן:

אני רוצה לשאול אותך שוב, על מה אתה רוצה להתאמן? או במילים אחרות, מה הכי היית רוצה שיקרה?

 

מתאמן:

למצוא דרך פשוטה לחזור לאנרגיות שהיו לי

עלינו על האופנוע!

מאמן:

נפלא, בא נתחיל לברר מה גורם לך להיות אנרגטי ומה מחליש אותך

 

כעת אנחנו מתאמנים על הדבר האמיתי. כל השיחות על כושר היו סוג של דרך שבנה לעצמו המתאמן, סוג של מחשבה, ויתכן שגם אם היה חוזר לכושר לא היה פותר את הדבר האמיתי. כאשר אנחנו משקפים את הסתירה בין רצון ומחשבה, אנחנו יכולים לזקק את הרצון הפנימי כשהוא מופשט מהתוכניות של המתאמן. הרצון הזה הוא הכוח המניע את התהליך של האימון, אם נלך איתו, התוצאות תהיינה מהירות וטובות יותר. אם הוא רוצה הוא גם עושה.

בהצלחה עם הרבה רצון טוב 
מתי וכסלר 
מאמן ומנחה 
כוונה אימון לתוצאות בגישה יהודית 
www.kavana.co.il