כמי שמחובר לתורה ולהדרכה שבספרות היהודית, אחד מן האתגרים היותר מרתקים עבורי זה למצוא את הקשר בין העולמות וליצור ביניהם הפרייה. אני לא מתכוון לפעולה של  למצוא מקורות שנשמעים "אימוניים" ולומר "בתורה זה כבר היה כתוב קודם". ההרגשה והחוויה ש"זה נמצא גם אצלנו" עשויה להיות נעימה לאנשים מסויימים אך זו אינה כוונתי. מטרתי היא לפתח כלים וגישות באימון שצומחות מתוך העולם היהודי עצמו. להביא את התכנים של "התפתחות אישית" מתוך מקורות היהדות כפרקטיקה בשיחת האימון. יש לזכור שעל פי גישתנו המאמן אינו מלמד ואינו מדריך את המאמן ולכן לא באה בחשבון הרצאה בנושאים יהודיים כחלק מהאימון, יש ליצור שאלות ,כלים באימון ודרכי התבוננות שנוצרות מתוך ההבנה של מהו אדם על פי המקורות היהודיים, ועל כך ארחיב להלן.

ישנם שלושה שדות עיקריים בהם עשויים מאמנים ומתאמנים להפיק תועלת מהשימוש בעולם היהודי באימון (קואצ'ינג) 

שפת האימון

לכל תרבות יש את הסמלים שלה וההקשרים שלה לנושאים שונים, באופן לא מפתיע הסמלים והעמדה הבסיסית מול העולם, עוברים מדור לדור גם שלא במודע, אצלנו כעם עתיק עם תרבות מסורתית הדבר בולט במיוחד.

אימון הוא מקצוע שמתקיים בשפה, באימון אנו מקפידים מאד על הבנת הדקויות והמשמעויות שיש לכל מילה. מן הראוי בעיני שאימון לדוברי שפת התנ"ך יתקיים בשפתם, יש ליצור אוצר מילים שלם למאמן בעברית שורשית.

שימוש בשפה יהודית הוא יותר נכון עבורנו אנו מתחברים אליו ברבדים עמוקים גם אם לא זכינו ללמוד את המקורות עצמם. דוגמא הקרובה לליבי הוא שמה של החברה שהקמתי "כוונה" הפירוש למילה כוונה במילון הינו ;

א.      תשומת לב התרכזות התאמצות להבין כראוי.

ב.       רצון , מגמה לעשות דבר מה.

ג.        הוראה, משמעות.

ד.       בכוונה – במתכוון , מתוך מחשבה תחילה.

שימוש נפוץ בספרות התורנית במילה כוונה הוא תפילה בכוונה, כאשר אתה מתפלל תפילה בכוונה, אתה מרוכז לחלוטין, אתה מתכוון למה שאתה אומר, אתה מנותק מהסחות -דעת תפילה בכוונה היא למעשה סוג של מדיטציה. המילה הקרובה ביותר למדיטציה בשפה העברית היא כוונה. האם אתם מרגישים את ההבדל שבין להשתמש במונח מדיטציה למילה כוונה עבורנו? זהו הבדל שמים וארץ -מדיטציה היא מילה טכנית, המילה כוונה מכילה עולם ומלואו.

כמו ששרה קורין אלאל "אין לי ארץ אחרת... רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי".

תיאוריה של האישיות

אימון אינו יכול להתקיים ללא אמונה באדם, ואמונה בשאר הרוח שלו.  האימון נבנה סביב הערכים שהמתאמן רוצה להגשים, זו גישה שבבסיסה היא רוחנית ולא מטריאליסטית.

אחד מן הנושאים החסרים ביותר בתחום האימון הוא תיאוריה מקיפה על אישיות האדם. אנחנו מכירים תיאוריות רבות שנכתבו במאתיים השנים האחרונות כגישות פסיכולוגיות. אך התיאוריות אלו בדרך כלל אינן משרתות אותנו המאמנים. דוגמא פשוטה היא התיאוריה הפרוידיאנית, על פי גישה זו האדם הוא יצור מונע על ידי דחפים שאין לו שליטה אמיתית עליהם. דפוסי החשיבה שלו ולכן גורלו נקבעו בשנים הראשונות של חייו. בתיאוריה זו  האמונה ברוחו של האדם קטנה מאד אם בכלל קיימת,  בהגדרתה היא אינה ערכית, אינה מעצימה ולכן אינה מתאימה לאימון.

לעומת זאת בתורה מעבר לאמונה הבסיסית בטובו של האדם, האמונה היהודית מציבה תיאוריה ומושגים לגבי השאלה, מה מניע את האדם, מה הופך אדם למסופק ושלם ועוד פרטים רבים. הבסיס לאימון שאנו מלמדים בכוונה מושתת על התפיסה החסידית והקבלית בהבנת המודל של 10 הספירות וישומו למעשה כפרקטיקה אימונית.

 תכנים של התפתחות אישית

בתוך הספרות היהודית יש נושאים רבים ושונים, ספרות הלכה, שאלות ותשובות, אמונה, תלמוד, פילוסופיה ועוד. אחד התחומים הפחות מוכרים למי שלא למד תורה הוא התחום של ההתפתחות האישית. בשפה הדתית היא עשויה להיקרא במספר שמות לפי תקופות וזרמים, "עבודת המידות" "ספרות המוסר" ו"חסידות".

עולם שלם זה מכיל אלפי ספרים שכתבו אנשים שההתפתחות הרוחנית שלהם הייתה בראש מעייניהם ולה הקדישו את חייהם. עולם זה כולל עצות, הדרכות, תרגילים וכל מה שעשוי לגרום לאדם להתקדם למימוש יכולותיו הרוחניות, והתפתחותו בשמירת מצוות התורה ולימודה.  יהודים אלו הקדישו היו מכוונים להתקדמות בתוך העולם הדתי אך אדם הוא אדם, ומה שיכול לגרום לו להתמיד בלימוד תורה ניתן ליישם אותו להתמדה בכל תחום אחר. האתגר המשמעותי ביותר בתחום האימון הוא לתרגם את עולם התוכן של הספרים הללו וליישם אותו לאימון אנשים בשדות שונים.

מהיכן מתחילים? הנקודה החשובה ביותר לדעתי שאותה תורמת ספרות ההתפתחות האישית היהודית היא הפוקוס שלה על התכונות האישיות של האדם. אימון בגישה יהודית ישים דגש משמעותי על הדרך של המתאמן להיות אדם שמידותיו מתוקנות.

כעת אני רוצה לתת דוגמא המשלבת את שלושת העקרונות שמניתי לקשר בין אימון והאמונה היהודית מתוך העבודה הנעשית בקורס המאמנים של "כוונה"

לחישות נחש

לכולנו יש שיחות פנימיות שעוצרות אותנו מלעשות את מה שאנו מתכננים, בגישות אימון שונות הן מתוארות ומכונות בשמות שונים ומשונים, בכוונה אנחנו קוראים להם לחישות נחש.

הנחש שפיתה את חוה בגן העדן עשה זאת במילים בלבד, לנחש אין רגליים אין ידיים והוא כמעט עיוור, אין לו ציפורניים הוא חלש מאד כחייה. אבל הוא נושך, ונשיכת נחש אחת מספיקה בשביל לעצור את הטרף. כך גם המשפטים שעוצרים אותנו הם מילים בלבד.

ניקח דוגמא, אני רוצה ללכת לחדר כושר ואני לא הולך. מה אני אומר לעצמי כאשר המחשבה ללכת עולה בדעתי, אין לי כח. השיחה אין לי כח עוצרת אותי מלעשות, אני חש כבד, אני לא שמח. אני לא באמת חושב במציאות האם יש לי כוח או לא כמה ישנתי, מה עשיתי היום. לפעמים אחרי אין לי כח כזה אנחנו עושים משהו אחר, עם המון כוחות.

או אני אומר, אין לי זמן, אני אעשה את זה פעם אחרת. משפט מאד כללי, אני לא קובע באמת מתי, אני לא מסתכל על המציאות, מסתכל על מה שאין, אין לי זמן. מחשבה מעייפת. מכירים את הביטוי "רק מלחשוב על זה אני נהיה עייף". כשעייפים אנחנו שומעים את הנחש הרבה יותר. ומה שמעייף בחיים זה השיחות הפנימיות שלנו.

אני לא מצליח בתפקיד שלי ואני אומר "זה קשה", מושג כללי בלי להסתכל באמת על המציאות. קשה זה דימוי ציורי, במציאות אין שום דבר קשה בתפקיד.

כשמזהים את הנחש רוב הבעיה נעלמת, ההסוואה שלו, כאילו הוא המציאות מתפוגגת, וכך הוא אינו יכול להזיק.

על פי סיפור הבריאה גוף האדם בא מן העפר, ושב אל העפר, מה פרושו של הדימוי הזה? ננסה לתת תשובה להיבט אחד שלו. ישנה הקבלה בין קללת הנחש "ועפר תאכל כל ימי חייך" לנאמר לאדם "כי עפר אתה". המשמעות של הקבלה זו היא שהנחש המופיע בסיפור הוא דמות חיצונית שמייצגת אמת פנימית אצל האדם. גם בתוך האדם ישנו נחש, בכך שהאדם הוא עפר מן האדמה.

הנקודה השנייה שעולה בסיפור היא קללת "בזעת אפך" חטא ההקשבה לנחש הוא המביא את המאמץ על האדם, אילולא חטא זה הוא היה נשאר בגן העדן שבו אין מאמץ.

אומר ר' נחמן בספרו ליקוטי מוהר"ן קפ"ט

"צריך להזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו". עפר הוא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים."

על פי ר' נחמן העצלות והעצבות שתוקפות אדם הם הנחש שבתוכו, במילים אחרות מיסוד העפר שבתוכו, מן הגוף.

עצלות ועצבות זה כבר ממש נושא לאימון, ר' נחמן מפתח את העצבות והעצלות וממחיש איך הם באות לידי ביטוי אצל האדם. הם מופיעים כמשפטים של ויתור יאוש ושיפוטים עצמיים.

ליקוטי מוהר"ן רפ"ב

"כי רוב בני האדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם שקלקלו מעשיהם...ורבן מיאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינן עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין."

כלומר על פי ר' נחמן השיפוטים העצמיים של אנשים על עצמם, שהם "לא בסדר" הם הבעיה האמיתית שלהם שעוצרת אותם בדרכם.

"על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו, אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה הנפילה שבדעתו והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר, שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי חס ושלום. "

מעשי בעל דבר - הכוונה ליצר הרע, לנחש שבתוכנו שעל ידי היאוש, חלישות הדעת, שהוא מכניס בנו באמצעות שיפוטים שליליים על עצמנו, כך הוא עוצר אותנו מלעשות את מה שאנו רוצים.

המקור ממנו שאב ר' נחמן הוא רבי חיים ויטל אחד מגדולי המקובלים בכל הדורות , תלמיד האר"י בספרו שערי קדושה.

ר' חיים ויטל מחלק את הנפש של האדם לפי ארבעת היסודות אש רוח מים ועפר.

"... דע כי כל המדות הרעות מושרשות בארבע מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה, ולכן כל המדות רעות נחלקות לארבעה מינים, וזה פרטם:

יסוד האש ... יסוד הרוח ... יסוד המים ...

יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותיה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה, או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר:

...נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול..."

ר' חיים ויטל מחבר את העפר עם העצלות והעצבות ומכנה אותם מידה רעה, שקיומה באדם הוא הגורם לו טורח גדול בקיום המצוות.

אכן התמודדות נכונה באימון עם שיפוטים עצמיים ועם מחשבות של חוסר, גורמת למתאמן לחוש שהכל אפשרי, המשימה הופכת ממשימה של "בזעת אפך" לגן עדן שבו עובדים בכדי להביא לידי ביטוי את עצמנו, ולא נלחמים באדמה הסרבנית המצמיחה קוצים ודרדרים.

להלן לחישות נחש נפוצות על פי היסודות השונים.

לחישות נחש נפוצות

בתהליך ההכשרה של המאמנים אנו מרחיבים בהבדלים בין לחישות הנחש מהיסודות השונים, לומדים להקשיב למנגינה של לחישת הנחש ואיך מפרקים אותה.

מה שמודגם כאן בקיצור הם שלושת העקרונות שמניתי בראשית המאמר. ראשית השימוש בדימוי שמבוסס על המקורות לחישות נחש כמייצג שפה יהודית לקואצינג, תיאוריה על האישיות מתוך פרשת בראשית ומתוך ר' חיים ויטל על היסודות מהם מורכב האדם, והאבחנות של ר' נחמן ככלי לישום בתהליך אימון.

בברכה

מתי וכסלר

"כוונה" אימון לתוצאות בגישה יהודית

www.kavana.co.il